ככה, אבל הפוך…

0

הרבה מתרחש בימים האלה, חלק מעל לפני השטח, חלק ניכר מתחתיו.
אין דמיון בין הנראה לעין לבין התנועה הסמויה ממנה.

ימים ארוכים אני מביטה אל המתרחש ממרומי הקומה השישית בשכונת החורש,
רואה את הצמרות, מגלה את השתנות הגוונים, קולטת את הרחשים של השינוי ורק חשה בהם –
ללא ידיעה, ללא הבנה, ללא הכרה.

יש משהו מלא וחסר בעת ובעונה אחת בלקלוט ולחוש – מבלי לדעת.

הבוקר, הרגשתי איך הגוף מוביל אותי אל היער.
האוויר היה נקי, פריך, שקוף ממש, ועם כל פסיעה פנימה אל מעבה היער
שאפתי שאיפה עמוקה יותר, הרחבתי את הריאות, ואפשרתי לעצמי להתמסר לחישה, לתחושה.

עם כל שאיפה, האטתי את הפסיעה, לאט ויותר לאט
שחררתי את 'הצריך אירובי קצת על הבוקר'
והתמסרתי לכל שיש ונתפס בחושים שלי.

הריח היה הראשון להמם אותי.
ריח השומר המאובק ניתז לכל עבר,
יתרות הטל הנכיחו את ריח האדמה, את ריח האורנים.
עצמתי עיניים ושאפתי מלוא אוויר ודרכו מולקולות הריח קטנות התערבבו בי.

לפתע נקלט צליל עדין של פכפוך מים, רחש השתלב ברחש ודנדנון פעמון.
פקחתי עיניים. פרה חומה עם ראש לבן עמדה והביטה בי.

הבטתי בה ומיד התחילו לעלות אל נגד עיניי
(הפנימיות) ההקבלות, הלימוד, השיעור שהטבע הביא אל פתחי.
בגיחת בוקר שהייתה אמורה להיות קצרה ונמשכה שעה .

אנחנו מתנהלים יום יום ומתבוננים על החיים מאותה נקודת מבט –
בדרך כלל זו שנוחה לנו.
אצלי זה מהמרפסת בקומה השישית, אל עבר הים, אל עבר העצים.

גם כשנקודת המבט משקפת מראה מרהיב ושובה לב
אנחנו מחמיצים אינסוף נקודות מבט אחרות שעשויות
באבחה לשנות לנו דרך מחשבה, נתיב בחירה, ומעל לכל – הרגשה.

איזו נקודת מבט את מחזיקה שמציגה לך מצג מרהיב
אך מסתירה ממך את התוך, הפנים, העומק? – שאלתי אותי.

היער הבוקר המשיך ללמד אותי שיעורים תודות להתבוננות, לעצירה, לנשימה, להפסקה
לטבע המולד שלי להתנסות להתנסות להתנסות.

ההתנסות – היא המפתח האמיתי ללמידה, להתפתחות.
דאגות, חששות פחדים – יש תמיד
תובנות והשראה – יש כל הזמן
רק לפתוח את הערוצים.

איך?
להאט את הקצב.
לעצור רק כדי לסרוק את המחשבות והרגשות ולגלות מה יש ברגע זה.
פעמים רבות מה שנדמה כאתגר המרכזי בחיים הוא לא יותר מתחפושת
של העניין האמיתי שמוסתר היטב בהסחות של החיים.
להסכים להרגיש.
לקבל את הרגשות בלי לנחם, לרכך, לספר סיפורים חדשים.
רק להיות.

מעל לכל, הבוקר הזה ביחד החזיר אותי אל חושיי.
אל אלה שכולם מונים על כף יד אחת ואל אלה שפזורים כרצפטורים בכל מערכת הגופים.

מעל לכל, הבוקר חזרתי אל ההכרה שהלמידה המשמעותית ביותר מתרחשת כשמסכימים 'הפוך':
לצאת במקום להישאר בפנים
להתבונן מקרוב במקום מרחוק
להאט במקום למהר
לעצור במקום להתקדם
בקיצר- לעשות הפוך ממה שרגילים בכל יום.

מה ההפוך שלך להיום ?
מהי נקודת המבט האחרת שיש לך אפשרות לנוע אליה עכשיו
ולו בכדי לבחון אם במקרה הקשר, מערכת היחסים, המצב או כל דבר אחר שמטריד אותך
מקבלים פתאום הסבר או הבנה אחרים.

שימשיך יתעצם ויישמר הטוב הזה

כותבים

  • מורת דרך תודעתית, סופרת, מרפאה ומנחה מסעות תודעתיים בארץ ובחו"ל.

השאר תשובה

Please enter your comment!
Please enter your name here