חופשיה בחריש

0
468

מאת: חן רזניק-מורן

הרשו לי לצאת מנקודת הנחה שאין אדם שגר בחריש ופספס את המהומה התקשורתית שהתחוללה כאן בשבוע שעבר. אני כמובן מתייחסת לבקשתה הבלתי סבירה של עובדת המועצה ממאמנת הספורט, נטליה נסטרוב, לשלוח תמונה יותר "צנועה" (קרי, עם שרוולים ארוכים) לטובת פרסום אירוע ספורטיבי מטעם המועצה.

לטענת המועצה מדובר ביוזמה פרטית של אותה עובדת ולא בהנחיה רשמית, ואני באמת מעדיפה לשפוט את המועצה במקרה הזה לכף זכות. תקראו לי אופטימיסטית, תקראו לי נאיבית אפילו, אבל אני רוצה להאמין שמועצת חריש לא מנסה לחרד את כל העיר ולכפות שרוולים ארוכים על כל נשותיה. לא כך חוויתי את חריש.

עברתי לכאן עם בעלי וילדינו באוגוסט לפני שנתיים, ומעולם לא חוויתי כאן על בשרי כפייה דתית. אני מסתובבת ברחובות העיר בגופיות ומכנסיים קצרים או שמלות קצרות בהתאם למצב רוחי או בהתאם למזג האוויר, ומעולם לא קיבלתי הערה שאינה במקומה. אני גם לא מכירה מקרים כאלה מתושבות חריש אחרות, מלבד כמה מקרים חריגים ומדוברים כשחסידי תולדות אהרון הגיעו לעירנו לפני כשנה, ומקווה שאכן לא היו עוד כאלה.

אני אולי אופטימית ונאיבית, אך אני לא עיוורת למציאות. אני יודעת שחיים בקרבנו קיצוניים, אני יודעת שיש כאלה בכל אחת מערי מדינת ישראל, מספרם בחריש אולי אינו מועט אך הוא גם רחוק מלהיות הרוב, רחוק מלהפוך את חיינו על פיהם. לכן אני מאמינה שהכוח הוא בידינו, לא רק החילונים אלא כל מי שהחופש חשוב לו, ושכל מה שנדרש מצידנו הוא לא לוותר. וכך, כמענה לצרכים החילוניים שלא קיבלו מענה מספק בעיר, ממש רגע לפני כניסתה הבלתי רצויה של הקורונה אל חיינו, כמה אנשים טובים ייסדו את עמותת "חריש חופשית". העמותה שמה לנגד עיניה את טובת הציבור החילוני בעיר, זאת מבלי לרמוס את הדתיים והחרדים – בדגש על אירועים המותאמים לחילונים, גם בסופי שבוע, עם תכנים חילוניים יותר, ובנוסף מתן מקום של כבוד להגות ולאג'נדות חילוניות – כי אנחנו איננו עגלות ריקות. כמו שמלמדים בכל קורס הורות סטנדרטי, ילדינו אינם פועלים נגדנו, אלא בעדם. וכך גם עמותת חריש חופשית לא פועלת נגד הדת, אלא בעד החילוניים.

במסגרת פעילותה הברוכה וכתגובה למקרה הגופיה, הדפיסה העמותה (בביצועה של אילנה לאוב) מודעות המציגות ארבע נשים, כל אחת ממגזר שונה ואפילו מדת שונה, לבושה על פי טעמה ורצונה, מחולצת בטן ועד לבגדים ארוכים וכיסוי ראש. המודעה מסמלת בעיניי חופש אמיתי כשהיא קוראת לכבד את הזכות של כל אחת ואחד להתלבש כמו שהם רוצים, לאכול מה שהם רוצים ולאהוב את מי שהם רוצים. כוחה טמון דווקא בעובדה שהיא לא מגדירה דרך אחת כנכונה, היא לא מגדירה מהו "לבוש נכון". נשים לא חייבות ללבוש גופיה כדי להיות חופשיות, כל אחת יכולה ללבוש מה שהיא רוצה בהתאם למצב רוחה ולמערך האמונות שלה, העיקר שהיא מרגישה כך בנוח.

נחזור לחריש – לתחושתי התפיסה הזו כבר שולטת כאן. כאן גיליתי לראשונה בחיי שיכולים להיות לי שכנים דתיים וחברים דתיים, כשכל אחד ואחת מאיתנו חי על פי אמונותיו ואורח חייו מבלי לפגוע זה בזו. אנחנו יכולים להפגין בכיכר בשבת נגד הממשלה, ולפגוש שכנים דתיים שלנו שמברכים אותנו בברכת "חג שמח". אנחנו יכולים לרקוד במסיבה המונית (טוב, יכולנו לפני הקורונה… עוד נחזור לזה) כולנו ביחד, חילוניות וחילונים, דתיות ודתיים, גם אלה ששומרים נגיעה, כי כולנו נהנים לרקוד לצלילי אותם שירים ולשתות את אותו אלכוהול. כולנו בני אדם לפני הכל, וזה חשוב יותר מכל אמונה או מכל מצווה. אם לא נכבד זה את זו, מה שוות כל התפילות וכל האידיאולוגיות?

השאר תשובה

Please enter your comment!
Please enter your name here