עיר חילונית באווירה יהודית

0
664

גם אני ומשפחתי, כמו הרבה משפחות כאן אני מניח, ידענו שאנחנו מגיעים לאזור שתוכנן לדתיים. עיר שעתידה להכיל לא מעט דתיים לאומיים, כנראה גם חרדים. מצידנו, כמשפחה מסורתית עם אורח חיים חילוני, היתה לזה הכנה נפשית.

מעולם לא גרתי קרוב כל כך למקווה גברים, לגנזך, לכמות מפוארת של בתי כנסת.
הפעמים בהן יצאתי לרחוב וראיתי כמות כזו של חובשי כיפה וציצית היו בעיקר בשירות הצבאי ותקופות מילואים בהתנחלויות (לא רק מקומיים, הציונות הדתית גם מהווה חלק גדול מפלוגת המילואים שלי..)

ואני עוד ניחא, מאמין, מניח תפילין, בא מבית מרוקאי מסורתי. בית כזה שלא מפחד מכלום רק מעין הרע וביטוח לאומי. אבל אשתי, באה מבית בו אין קשר לדת פרט לברית, חתונה, בר מצווה או מוות. איך היא תקבל את זה?
אז כן, היתה איזו הכנה לקראת זה.
כי זה לא מספיק שהיא תסכים ותתחבר, החברים, המשפחה, הקרובים – לכולם יש מה להגיד על 'העיר המרוחקת ומלאת החרדים'
לשמחתי, שנינו מסכימים שחשוב לשמור על המסורת. גם עבור הילדים וגם כי כבר אלפי שנים מעבירים אותה מדור לדור, אז דווקא במשמרת שלי היא תיפול?  לא בא לי את האשמה הזו…

כשאשתי מצאה עבודה כאן בעיר, המצב התחיל להשתנות.
היום יום בסמוך לנשים בדיוק כמותה אבל עם כיסוי ראש, תקופת החגים ממש מיד אחרי שנכנסנו, פעילות ענפה ומבורכת של בית חב"ד ועוד, גרמו לכולנו בבית לאהוב יותר את מה שהמסורת מביאה איתה.
היום הקידוש של שישי חשוב לה לא פחות ואולי יותר מאשר לי. הילדים רצים לשולחן בשירת 'שלום עליכם' (דבר שלא היה גם בבית ילדותי) ואפילו הבדלה התחלנו לעשות כי אי אפשר לסיים את הסופש בלי עוד כוס יין.
(לא, לסעודה רביעית של דוד המלך עוד לא הגענו.. אבל מי יודע)

כשאני הייתי בסוף שנות העשרים של חיי והתחלתי קצת להתקרב ולחקור את הדת יותר, החבר שדרכו התקרבתי אמר לי: " אני מקנא בך, הכל חדש לך אתה שותה את המידע כמו מים במדבר" הבנתי שאנחנו עוברים עכשיו משהו דומה, רק משפחתי יותר.
הרגשתי בכל הגוף שעשינו צעד בריא למשפחה שלנו.

היום הדת והאמונה בעיני הן בדיוק באותו היחס,
אין בהם רע – רק טוב.
אין בהם כפיה – רק הכלה.
המצוות, המסורת, הלמידה – תמיד כאן, תבחר אתה מתי לגשת ולקחת.

וזה התפקיד של העיר הזו בעיני.
אנשים פטריוטים, צעירים, נחושים, אמיצים וליברלים. שבאו ליישב, לגדול, להתפתח ולפתח.
את כולם אופפת אווירה יהודית, שורשית, מחבקת ומכילה. כמו הדת שלנו עצמה.
אתה יכול לבחור להתעלם ממנה, אבל היא תמיד שם. עוטפת, נמצאת ומחכה ליום שתרצה לקחת ממנה.

אז המעבר לעיר הזו היא הזדמנות – עבור כולנו.
הזדמנות של כל הזרמים החילוני, המסורתי, הדתי והחרדי, לראות את אורח החיים של האחר, להכיר, ללמוד ולהעזר בו. בלי הצורך לשנות אותו, כי בדיוק ככה אלוהים רצה אותו.
אחרי הקידוש אנחנו יושבים לראות טלוויזיה, למחרת נוסעים לבקר משפחה.
במשפט הזה לבד יש כמות מבורכת של חטאים ומצוות.
אבל במשפט הזה יש גם את החופש, את היהדות כולה.
אותה יהדות שלא פוחדת שתעזוב לה את היד או תתרחק ממנה, היא תמיד תחכה לך ותקבל אותך בחיבוק.
כמו ב'זמר שלוש התשובות' של רבקה זהר.

היהדות הזו היא כאן בעיר.
היום לכל שאלה שעולה בעניין מסורת ודת יש לי לא פחות מארבע כתובות – יותר טוב מחיפוש בגוגל.
בסוכות רק צייצתי לעצמי שאני צריך סכך אמיתי, וקבלתי שתי הצעות כולל טרמפ הלוך חזור.
אז אני מסורתי, מאמין, עם אורח חיים חילוני ולעד יחסי עם הדת יהיו בתנועה,
מישהו חושב שאלוהים כועס עלי? אז אין סיבה שהחרדי יכעס…
אתה שחקן פה – בדיוק כמוני. בוא נשחק יחד.

השאר תשובה

Please enter your comment!
Please enter your name here