הכלי החזק ביותר של חריש!

0
Stormy sky over flooded lighthouse
הכלי החזק ביותר של חריש!
ויש לו 3 סיבות לא כל כך מקריות.
לא מעט אני חושב מה הופך את האנשים לקהילה כל כך מבעבעת
ממתי כולנו הפכנו לכאלה שרצים לכתוב פוסט מפרגן אחרי שאכלנו מנה פלאפל או סיימנו תספורת?
איך הגיעו לכאן כל כך הרבה פעילים חברתיים, שעושים למען הקהילה, למען קשישים, נזקקים, ילדים, חולים, מבודדים ומי לא?
גם אני בעצמי משתדל להיות מעורב, לקחת חלק ביוזמות, תמיד הייתי.
אבל אני בטוח שלא ככה.
משהו קרה כאן.
אני פעיל יותר חברתית, אני מעורב יותר, כותב יותר בקבוצות של העיר את דעותיי ובעיקר מנסה להשפיע יותר על הקהילה כאן בעיר. גם עם אנשים שאני כלל לא מכיר.
בתחושה שלי, רוב האנשים בעיר היו אכפתיים גם במקום המגורים הקודם, אבל לא ברמה הזו. כמוני.
פה הפכנו כולנו לסופרמן של עשיה חברתית.
קבוצות מתחברות ומתגבשות מהר כשיש מטרה בוערת. כשיש סביב מה להתאחד.
זה הזכיר שבמהלך השירות הצבאי הסתכלתי על יחידות מובחרות וחשבתי שהן מורכבות מאנשים שונים אבל עם מכנה משותף מאוד בולט. יש משהו בסיירת שמושך אנשים עם מכנה משותף.
מצאתי שלושה דברים שהם בעיני מה שהופך את תושבי העיר מאזרחים טובים לחוד החנית של פעילות חברתית בעיר החדשה בישראל:
1. הגשמת החלום
אחרי שראינו כולנו את חלום הדירה הולך ומתרחק, חלקנו כבר התחלנו להשלים עם העובדה שאולי נחיה בשכירות עוד הרבה שנים. ומי מאיתנו שבא מהמרכז יודע ששכירות זה מספר משתנה… אין לו גבול עליון.
כשאנחנו למשל חיפשנו לקנות דירה באזור המרכז, בדקנו את ההיצע בהתאם לתקציב וראינו דירות יותר מבוגרות מאיתנו, שנראות פחות טוב מאיתנו. עם כל הצניעות…
אחרי כל זה, המחשבה על דירה חדשה, עם ריצוף וארונות שאנחנו נבחר בעצמנו (למרות שבתקציב שלנו זה לא הולך להיות משהו מפואר, אבל עדיין שלנו – מאפס) היתה נראית כמו חלום.
ולא סתם חלום, חלום עם חניה מחסן ומרפסת שמש!
אני חושב שהעובדה שאנחנו בסוף כל יום חוזרים לבית שעד לפני כמה שנים לא הרשנו לעצמנו לפנטז מעודדת אותנו וגורמת לנו להחזיר טוב.

2. תכונת אופי משותפת
עם כל הכבוד למחירי הדירה, רוב תושבי העיר צעירים עם ילדים קטנים, שלא מזמן יצאו מהחממה של בית אמא.
זה לא רק אמא…
זו עיר ילדות, חברים, קופת החולים המוכרת, הקשרים, ההרגלים , האחים שגרים בסביבה עם המשפחות שלהם, מקומות הבילוי והעבודה שאתה מכיר. בשביל לעזוב את כל אלו, ויותר מזה, בשביל להאמין שתוכל לבנות את כל זה שוב, מההתחלה ובלי הקרקע הבטוחה של ההורים, צריך אומץ. תושיה. אמונה. אמונה שאתה יכול להיות חלק מיצירה של מציאות חדשה ולא פחות טובה מזו שנולדת אליה.
רוב האנשים שנחתו כאן מעיר אחרת לגמרי מחזיקים גם הם בתכונות האופי האלו. אני בטוח..

3. הדבר האחרון הוא בכלל לא תלוי בנו – חתך הגיל הבולט בעיר.
זה הדור שזוכר את הממלכתיות, את החלומות של ההורים. הדור שראה את ההורים עובדים קשה אבל מרוצים. גדל על סיפורי הגבורה של המולדת אבל התבגר לישראל אחרת. שונה.
קרה יותר, צינית יותר, כועסת יותר.
העיר הזו מורכבת מצעירים, פטריוטים, שעובדים ולומדים ומגדלים ילדים בתקווה.
היופי כאן הוא שאף אחד לא אסף אותם אחד אחד, אף לא סימן אותם.
הם כולם נמשכו לכאן כמו דבורים לצוף והפכו להיות מלכות, כל אחת ואחד, מלך ומלכה בכוורת העשייה הקהילתית.

אז במקרה, או שלא במקרה, אבל התאספה כאן הקהילה הטובה בארץ!
וזה הכלי החשוב ביותר להפיכת חריש לעיר הטובה בישראל!
שמח שהגעתי לכאן, כי גם אני כשאני כאן – אזרח טוב יותר.
טל מ. לוי

השאר תשובה

Please enter your comment!
Please enter your name here