הכירו את משפחת יגר

0
משפחת יגר
צילום דיקלה זלינגר

מה השמות והגילאים שלכם?
יעל בת 40, יאיר בן 43, שני בת 12.5, אריאל בן 10 ועמית בת 5.5

מהיכן הגעתם לחריש?
הגענו לחריש ממושב בן שמן

במה אתם עוסקים?
יאיר ממונה ביטחון ושעת חירום בעיריית נשר ואני מתכננת ומעצבת פנים.

איך שמעתם על חריש?
חיפשנו בית האזור כדי להתקרב להורים של יאיר שגרים בחדרה. הכל היה מאוד יקר… יום אחד בדרך חזרה לבן שמן, על כביש 6, ראינו מנופים במה שנראה כאתר בניה גדול, הסתכלנו במפה וראינו את חריש, לא שמענו עליה לפני… עשינו סיבוב ונכנסנו. הייתה תחושה שונה באויר והרגשנו שאנחנו צריכים למצוא את בינתנו כאן.

איך היה המעבר?
המעבר היה לא קל, הילדים היו רגילים למושב והיו צריכים להתרגל ללכת על מדרכות ולחצות במעברי חציה, אותם לא הכירו במושב, אני הייתי צריכה להתרגל לרעש משאיות ומכוניות… עברנו לכמה חודשים "על ארגזים" לדירה שכורה עד שהדירה שלנו תהיה מוכנה כך שחווינו מעבר דירה כפול וארבעת חודשים הראשונים שלנו כאן היו כמעט ללא ריהוט, בדירה שלא הרגישה לנו בית. כשעברנו לדירה שלנו הרגשנו מיד שהגענו לנחלה שלנו.
מצד שני הכרנו חברים שהפכו להיות משפחה, ערכנו ארוחות משותפות ופיקניקים והאווירה הייתה מדהימה. לילדים לקח זמן להתאקלם לשינוי ולחברים חדשים אבל אני מרגישה שהמעבר לכאן הייתה ההחלטה הכי טובה שעשינו עבור המשפחה שלנו.

איך קיבלו אותכם החרישניקים בעיר?
קבלת הפנים הייתה מאוד חמה ומשפחתית ומיד גרמה לנו להרגיש בבית. הכרנו דרך הפייסבוק שכנים ומיד שהגענו לכאן נפגשנו ונוצר חיבור מדהים. יאיר שהיה מנהל באבא פגום בפייסבוק, עוד שהקבוצה הייתה קטנה, הכיר כמה חברה שהיו חברים בה ויחד הם הקימו את קבוצת הווטצאפ של פגומי חריש שיצרה קהילה תומכת.

הסתדרתם עם עבודות ומסגרות לילדים?
יאיר עבד באותה תקופה בתל אביב והנסיעות היו מאוד קשות, אחרי כמה חודשים הוא עזב את העבודה והתחיל לחפש משהו קרוב יותר. אחרי כחצי שנה הוא מצא את העבודה בעיריית נשר והוא מאושר. מבחינתי המעבר לאיזור מגורים אחר היה סוג של "ריסטרט" לעסק, התחושה הייתה שחזרתי כ- 10 שנים אחורה, לימים בהם הקמתי את העסק והייתי צריכה להתחיל הכל מהתחלה – להכיר ספקים מהאזור ולחזור לשווק ממש כמו בתחילת דרכי. השנה הראשונה הייתה מאוד קשה ואח"כ התחיל להתייצב ולהמריא.
עברנו לחריש ב 28/8 וב 1/9 הילדים כבר התחילו את המסגרות כאן, השינוי וההתחלה החדשה היו לא קלים עבורם ולקח זמן עד שמצאו את מקומם. עברנו הרבה שינויים עם הילדים ב- 3 שנים האחרונות מבחינת מסגרות ואנחנו מקווים, למרות הקורונה, שהשנה נצליח למצוא קצת יציבות.

אילו דברים אתם אוהבים בחריש?
אנחנו אוהבים בחריש בעיקר את הקהילה המדהימה. את החברים שהכרנו כאן, בהתחלה, לפני 3 שנים, היתה תחושת אופוריה, היו כ- 3000 תושבים בחריש כשהגענו ונוצרו חיבורים וחברויות מדהימות. עם הזמן כמות התושבים גדלה אבל נשאר גרעין חברי של "החלוצים". המפגשים הקבועים אצל נאור שמש בקפה סנשיין כל שישי בבוקר, ארוחות ערב משותפות, קבוצת הצודקות שאני חברה בה שהיא קבוצה מדהימה של נשים שתמיד תתמוך אחת בשניה, "הדוק" הפאב הקהילתי שהפעילות שלו הפסיקה בגלל הקורונה מאוד חסר לי.
בגלל שהגענו ממושב התחושה שלנו שיש לנו כאן הכל מבלי לצאת מחריש. כשהגענו הייתה כאן מכולת קטנה, סופר ופיצריש, עם כל עסק חדש שנפתח התרגשנו ובאנו לפרגן. היום אני יכולה למצוא הכל כאן וזה ממש נח.
במושב, לכל דבר הינו צריכים לנסוע לעיר הקרובה.
לילדים יש מבחר גדול של חברים, במושב היה מאוד מצומצם והייתי צריכה להסיע אותם למושבים שכנים כדי להיפגש עם חברים, יש המון פעילויות, תנועות נוער, חוגים ומחלקת נוער מדהימה שדואגת להם לפעילויות.

אילו דברים הייתם משפרים/מוסיפים בחריש?
הגענו לכאן בידיעה שזו עיר בהקמה וצריך אורך רוח וסבלנות. יש הרבה מה לשפר ולהוסיף, בהתחלה הינו יותר מעורבים ופעילים והרגשנו שיש לנו יכולת להשפיע אבל בחרנו להוריד הילוך ולקחת צעד אחורה.

יש משהו שאתם רוצים להגיד לחרישניקים?
חריש מדהימה! זה הבית שלנו ואנחנו מאושרים שהגענו לכאן.

כותבים

השאר תשובה

Please enter your comment!
Please enter your name here