הכירו את משפחת רזניק מורן

1

מה השמות והגילאים שלכם?
חן – 34, ולדי – 34, בר – בת כמעט 6, דור – בן 3 וקצת, ויש גם את ג'קי הפרוותית בת ה-9

מהיכן הגעתם לחריש?
מרחובות

במה אתם עוסקים?
חן ראש צוות ואשת SEO ותוכן בסוכנות השיווק הדיגיטלי "אמבודו" הממוקמת בחריש, ולדי מנהל תפעול במוסך מורשה של חברת "מאיר" בעמק חפר.

איך שמעתם על חריש?
זה התחיל כשחיפשנו לקנות דירה, התקציב שלנו היה ממש נמוך ואז ולדי העלה את הרעיון של לבדוק דירות בחריש. הייתי די סקפטית, אבל נסענו לראות את העיר והיינו בשוק, גילינו עיר מתפתחת בקצב אדיר, מלאה בבניינים ואנשים, הכל היה חדש ויפה עם הרבה ירוק מסביב, ממש הופתענו לטובה. מהר מאוד סגרנו על דירה ואז הצטרפנו לכמה קבוצות פייסבוק של חריש וגם הגענו לכמה מפגשים בפארקים, גילינו קהילה מדהימה והתאהבנו בחריש הרבה לפני שעברנו אליה. בסוף הדירה לא יצאה לפועל, אבל אחרי כמה תהפוכות החלטנו בכל זאת להגשים חלק מהחלום ועברנו לגור פה בשכירות. זה היה לפני שנתיים, וזה היה הצעד הכי חכם שיכולנו לעשות, ההתאהבות בעיר החדשה הפכה לאהבת אמת. לפני מספר חודשים סגרנו מעגל ורכשנו דירה בשכונת בצוותא במסגרת פרויקט מחיר למשתכן, אליה נעבור בעוד כשנה.

איך היה המעבר?
עבר חלק למדי, הילדים היו עוד די קטנים אז ההסתגלות הייתה מהירה. קבענו את המעבר לאחד הימים האחרונים באוגוסט, ניצלנו את העובדה שלילדים הייתה קייטנה ואחרי יומיים של מעבר אינטנסיבי נסעתי לרחובות, אספתי את הילדים מהיום האחרון בקייטנה, ונסענו לחריש עם רכב עמוס בחפצים אחרונים ואושר גדול בלב. הם התרגשו מאוד להיכנס לדירה החדשה שכבר התחילה לקבל צורה של בית. בנוסף, בזכות המגורים בשכירות זכינו להגשים חלום וגרנו בדירת גן עם חצר עצומה, אז כולנו נהנינו מביתנו החדש.
שנינו התפטרנו מהעבודות שלנו לפני המעבר, אז היה לנו הרבה זמן לעבוד על הדירה ולסדר הכל במקום. האתגר הכי גדול היה שהזמנו ארון חדש לחדר ההורים, ובגלל חגי תשרי היה עיכוב רציני אז קיבלנו אותו רק אחרי חודש וחצי של מגורים… עד אז כל הבגדים שלנו היו מפוזרים על ובתוך הארגזים שמילאו את החדר, זה היה ממש סיוט.

איך קיבלו אותכם החרישניקים בעיר?
הדבר הכי טוב בחריש זה החרישניקים. השכנים היו מקסימים ומסבירי פנים, אבל הדבר הכי חכם שעשינו היה לצאת ל"הדוק" לאחר 3 שבועות בלבד בחריש . שמענו שיש פאב שפתוח בחמישי אחת לשבועיים, חשבנו שזו הזדמנות לדייט זוגי רומנטי, אבל מהר מאוד מייסד המקום, נתנאל שטרית, "הפריע" לנו בדייט, התיישב לידנו ופתח בשיחה נמרצת. שוחחנו ארוכות, ולדי גילה לו שאני שרה אז הוא צרף אותי לקבוצת וואטסאפ של ההרכב המוזיקלי של חריש, איתם שרתי והופעתי כשנה וחצי, ובעיקר קיבלנו טעימה לקהילתיות המדהימה שיש לחריש להציע. מאז הפכנו לקבועים בדוק, הגענו אחת לשבועיים כמעט מבלי לפספס, אפילו התנדבנו מדי פעם לעזור לסדר ולמזוג משקאות לבאי הפאב. הכרנו שם הרבה חברים טובים וגם עודדנו הרבה חברים להתחיל להגיע לשם, זה ללא ספק אחד המוסדות החשובים בהיטמעות שלנו בעיר. עכשיו עם הקורונה אנחנו יכולים רק להיזכר בערגה…

כיצד הסתדרתם עם עבודות ומסגרות לילדים?
ולדי מצא עבודה תוך חודש אחרי שקיבל מספר הצעות אטרקטיביות והתחיל לעבוד אחרי החגים במוסך של "מאיר" בעמק חפר, שם התקדם לאחרונה משמעותית בתפקידו.
אני נהניתי משבעה חודשי אבטלה, אבל לקראת הסוף התחלתי להיכנס ללחץ, ואז מצאתי עבודה שהייתה הגשמת חלום ילדות – ככותבת תוכן. החברה ישבה בתל אביב, אבל הסכימו שאעבוד פעמיים בשבוע מהבית. אחרי כמעט שנה חלו שינויים מהותיים והתחלנו להקים סניף של החברה בחריש, כשלאחרונה כל מרכז הפעילות של החברה עבר רשמית לחריש ואני מנהלת את הצוות שבו רוב העובדים הם מקומיים. אז כיום אני הולכת ברגל לעבודה.
את בר רשמנו לגן עירייה בסוף יולי, כחודש לפני המעבר והיא נכנסה בשמחה בתחילת ספטמבר לגן טרום חובה שאפילו נמצא קרוב לבית שלנו. גם לדור מצאנו מסגרת מהר, רשמנו אותו למשפחתון סמוך. לצערנו זה לא הסתדר שם, ואחרי חודש וחצי העברנו אותו למעון אחר.

אילו דברים אתם אוהבים בחריש?
כאמור – את האנשים. הקהילתיות היא הנכס הכי חשוב והכי חזק של חריש. לצערי בשל הקורונה זה פחות מורגש, יש משמעותית פחות אירועים והתכנסויות, לפעמים חבל לי על תושבים שעברו לכאן במהלך תקופת הקורונה כי הם לא מכירים את חריש האמיתית. כולי תקווה שנשוב לזה במהרה.
בנוסף העיר יפה בעיניי ואני אוהבת את הנוף הירוק והכמעט בתולי שמקיף אותה. במיוחד כיף לרוץ כאן ביערות ובשדות עם הקבוצה שאנחנו מתאמנים בה – רצים עם השחפים.

אילו דברים הייתם משפרים/ מוסיפים בחריש?
אפשר אולי קצת לשטח פה עליות? וברצינות – חשוב להוסיף פה אזורי תעסוקה, לעודד חברות גדולות וקטנות להשקיע בעיר ולהקים פה סניפים ומשרדים. יש כאן הון אנושי משובח, חייבים לאפשר לו לעבוד גם בתוך העיר. ובינתיים חשוב להוסיף כבישים, כי אם אין תעסוקה בתוך העיר אז חייבים לאפשר דרכי גישה מרווחות יותר ופקוקות פחות אל מחוץ לעיר.
בנוסף חסר הרבה צל במדרכות, מצד אחד מנסים לעודד הליכה ומצד שני השמש קופחת מעל הראש במרבית ימי השנה.
וכמובן, חשוב לא פחות – שיהיו פה יותר עסקים שפתוחים בסופי שבוע. אולי למשל במקום לפתוח עוד פיצריה מיני רבות, יפתחו פיצריה שגם פתוחה בשבת ומציעה תוספות שאינן כשרות?

מה הייתם רוצים להגיד לחרישניקים?
אם אתם חושבים שחריש היא עיר ישנונית, זה רק אומר שלא באמת ניסיתם להכיר אותה. אחרי כשנתיים בחריש אני יכולה להעיד שזו עיר חיה, מלאה בפעילויות, בעיסוקים, ובאפשרויות התנדבות. כפי שכבר ציינתי, אם עברתם בחודשים האחרונים אז יכול להיות שהיא אכן מרגישה לכם ישנונית, ובצדק, אבל זה רק בגלל הקורונה. תנו לה הזדמנות וחכו בסבלנות, בינתיים תהנו מהאירועים המועטים והמצומצמים שכן מתקיימים בין סגר לסגר. ואם חסר לכם משהו? יזמו, הציעו, התנדבו. העיר משוועת לאנשים שרוצים להרים פרויקטים ולהרים את העיר, היו סמוכים ובטוחים שתקבלו שיתוף פעולה מתושבים אחרים.

לסיום, מהי התובנה הכי חשובה שלמדתם על החיים?
דירה היא בסך הכל ערימה של לבנים. עיר היא בסך הכל מלט ואספלט. המהות מגיעה מהאנשים, וככל שנחפש יותר מהות, ערך, עומק ועשייה, כך נגלה שמה שיש זה עולם ומלואו.

כותבים

תגובה 1

  1. הי,
    נעים מאוד להכיר,
    אני שחר ליעד,
    הצגתם עצמכם יפה ✨
    אני חדש בחריש,
    אשמח להצטרף, להכיר , הכל.

השאר תשובה

Please enter your comment!
Please enter your name here