שתיל אחד שנזרק

0

עברתי לחריש בסוף אוגוסט, עיר חדשה, מקום חדש, ילדים שצריכים להסתגל. מקום חדש צריך יוזמות חדשות, במיוחד מקומות שנמצאים בשלבי צמיחה – כמו חריש. לקחתי אחריות אישית ונרשמתי לקורס מנהיגים ירוקים שמטרתו קידום הקיימות העירונית. בקורס הכרתי את אלעד שסיפר לי סיפור מקסים שאותו שמע ממורו אייל ורד. זהו סיפור מעורר השראה שראוי שאעלה אותו כאן לפניכם. זהו הסיפור על שתיל אחד שנזרק.

לפעמים, הדבר שעליו אנחנו מוותרים הוא הדבר שבחסרונו נוצר עולם שלם. בספר הדרך (ספר הדאו) נכתבה הגדרה יפה לבית – קירות שמקיפים ריק. כשאנו בונים קירות מסביב לאוויר אנחנו יוצרים בית, יוצרים חדר, ללא הריק לא היה בית, לא היה חדר. הסיפור האישי שמצורף פה הוא סיפור אישי על אדם שיצר עולם שלם מסביב לאותו שתיל שלא נשתל ונזרק.

לרגל חודש שבט להלן סיפורו של אייל ורד שהיה כך היה:

"אני זוכר שהיינו שרים בגן או מאוחר יותר בבית הספר: "כך הולכים השותלים רון בלב ואת ביד…" השיר הזה מעלה בי זכרונות על שתיל אחד שלא נשתל. אפילו יותר מכך, הוא נזרק, הושלך, אבל קמו לשתיל הזה זכויות רבות שהגיעו בעקבותיו. בזכותו נשתלו שתילים רבים.

 

אייל מספר על אבא שלו שנולד במרוקו בעיר מקנס וזהו סיפור שעבר מאב לבן. הסיפור מתחיל בילדותו שם כמו כל הילדים שם,  הלך לתלמוד תורה. מרוקו היא ארץ רחבת ידיים, ויש בה אזורים שונים, חלק מן האזורים בה דומים באופיים לארץ  ישראל כמו מזג האוויר למשל.

באחת הפעמים שבהם הלך ללמוד תורה זה היה בחודש שבט והלימוד עסק בט"ו בשבט ובמסגרת הלימוד קיבל כל ילד שתיל. השתיל היה רך והיה מיועד לשתילה בגינה או בבית שם יגדל להיות אילן מרשים כשחזר האב הביתה היה שם אביו, סבא שלמה שראה אותו מחזיק שתיל ביד ושאל: "מה זה?". אבי הסביר לו שזהו שתיל שהם קיבלו במסגרת לימוד תורה ומיועד שנשתול אותו בגינה לרגל חג האילנות. סבא שלמה ביקש את השתיל לרגע, אביו מסר לו את השתיל וסבא שלמה לקח אותו והשליך אותו מהחלון!

אבי הסתכל על סבי בתדהמה וסבא שלמה אמר לו: "יא אבני, אנחנו כאן בחוץ לארץ רק סוחרים, לא חקלאים! אם נהיה חקלאים ונשתול באדמה, נקשר לאדמה ויהיה לנו קשה להתנתק ממנה. פה במרוקו לא נשתול כלום. כאן זה לא המקום להצמיח שורשים אלא כשיגיע הזמן לעלות לארץ ישראל. שם נעשה זאת!" סבא שלמה אמר לאבי: "כשתעלה לארץ ישראל בעזרת ה' שם תשתול". אביו אכן עלה לארץ ישראל וכמו שסבא שלמה ניבא, הוא עסק בחקלאות ויש ושתל עשרות אלפי שתילים מאז. מכאן גם הגיע שם משפחתנו – ורד.

חריש הוקמה בתוך יער וכדי שהעיר תקום היה צריך להוציא מספר לא מבוטל של עצים. לפעמים להשליך זה ליצור אך ראוי לשמור על קצב שתילות, להמשיך להצמיח שתילים רכים שיהיו הדור הבא. חשוב גם לזכור את העצים העתיקים שמסתובבים להם כאן בפינות כדי שנשמור עליהם ונמצא להם מקום, שנזכור את העבר ואת המקום שעליו הוקמה העיר החדשה חריש. כדי שנשמור על העצים העתיקים נדרשת פעולה אזרחית אחראית שתסייע בסקירת העצים ברחבי העיר. זו הזדמנות בשבילנו להכיר את המקום, השורשים והעצים שהיו כאן. זו הזדמנות לטייל, לסייר ולגלות. הזדמנות לקחת חלק בפעילות שיש בה גם הנאה רבה וגם תועלת לסביבה.

כותבים

  • תושב חריש, BA בכלכלה וניהול של האוניברסיטה הפתוחה, MA בפילוסופיה אוניברסיטת תל אביב. פעיל למען קידום התרבות, הספורט והקיימות בחריש.

השאר תשובה

Please enter your comment!
Please enter your name here