שנה חלפה – גיל פישר

0

מחר הבן שלי חוגג 3. לפני שנה, יום לפני יום הולדתו התחיל הסגר הראשון והתחלנו להכיר את החיים בצל הקורונה.
אם הייתם מתארים לי, לפני כשנה שכך יראה היומיום שלי, הייתי אומר שאיזה דיקטאטור המציא שקר כלשהו כדי להכניס אותנו לסוג של כלא. תקופה
בה הייתי בזמן כולל של כחצי שנה לבד עם שלושת ילדיי שהיו כבני 2, 6 ו- 8. אשתי, רופאה, עבדה כל התקופה כרגיל ופעמיים נכנסה לבידוד (בחדר סגור), ואני כמובן המשכתי בעבודתי שזמן העבודה בה הוא 24/7 – רק מרחוק.
אחרי שנה כה מטורפת בה יש מיליוני מתים מהנגיף ברחבי העולם אני באמת לא חושב שהייתה דרך אחרת להתמודד עם המגפה. אם הייתי במקום המנהיגים שלנו הייתי אפילו קשוח יותר בסגרים.

בסגר הראשון היציאה הייתה מהירה מדי, למה לא חיכו לרמת תחלואה אפס ? ואז פתחו. כל המדינה נפתחה בבת אחת בלי שניתן היה להבין מה ההשפעה של פתיחת המשק על התחלואה. עדיף היה שהיו פותחים את המשק בגלים – כשמתחילים ממוסדות חינוך וממשיכים לעסקים, קניונים וטיסות, ובין הגלים, מחכים שבועיים כדי לקבל מספיק אינפורמציה על השפעת התחלואה.
איך פתחו את המשק אחרי הסגר השני עם יותר מאלף מאומתים ליום ? היה ברור שהסגר השלישי יגיע במהרה.
בדיעבד, קל לדבר בדיעבד, אבל זה מה שאמרתי עוד כשפתחו את הסגר. באמת חושב שהיה עדיף להישאר בבית בסגר הראשון חודש – חודשיים נוספים ולחזור לחיים רגילים לאחר מכן. הלחצים שהופעלו על הממשלה ועל ראש הממשלה מבחוץ ומתוך הממשלה היו חזקים מדי והובילו לפתיחת המשק מוקדם מדי.

הסגר השלישי נפתח כאשר רמת התחלואה בארץ עדיין הייתה גבוהה מאוד. חלק גדול מהערים והישובים עדיין היו אדומים ולדעתי, הסיבה היחידה לפתיחה הנרחבת היא כי עוד רגע יש בחירות.
הסגרים היו לנו תקופה מאתגרת, שמרנו על ההנחיות, הילדות לא התראו עם חברים, את אחותי לא פגשתי שנה ואת ההורים שלי ראיתי פעמים בודדות, ורק כשהיה מותר. הילדים לא היו בגן שעשועים והקטן לא יודע איך נראית מגלשה. יחד עם זאת, התקופה טמנה בחובה יתרונות ייחודיים, דברים ששנים חלמנו, שכך למעשה היינו רוצים לגדל את ילדינו ואף פעם לא הייתה לנו האפשרות לעשות את זה.
לפני הסגרים הבנות לא ידעו לתפעל מחשב ואיך נראה עכבר, ועכשיו הן יודעות להפעיל בקלות. הן אפילו עשו קורסי תכנות דרך הזום. הבת גדולה עשתה קורס ב -scratch ופיתחה כל מיני משחקים מעניינים: משחק ניחושים, איסוף מתנות, מרוץ מכוניות ועוד. אפילו העברנו יחד הדרכה לכיתה שלה.
האמצעית עשתה קורס פיתוח בעולמות של מיינקראפט.
היה לנו סדר יום. הילדים פיתחו עצמאות רבה, הגדולות עבדו לפי מערכת הלימודים באופן עצמאי. הקטן, למרות שראה הרבה יותר טלוויזיה ממה שהייתי רוצה (אין ברירה, יש דברים שצריך לוותר עליהם) לקח גם משחקים מהחדר ושיחק בקרבתי באופן עצמאי.
בשעות ההפסקה מהלימודים עשינו הפסקה משותפת, עם פרי, פעילות ספורטיבית או משחק משותף.
בשעת הצהריים נרשמה הצלחה מסחררת. למדתי לטגן שניצלים, להקפיץ בשר, להכין פסטות, פירה, אורז ועוד מאכלים שלא ידעתי להכינם, לרוב יצא מעולה, רק מדי פעם האוכל נשרף טיפה…
הבנות ניסו לעזור איפה שיכלו, למשל להכין שולחן ולפנות אותו בסוף הארוחה. אחרי הארוחה הבן שלי הלך לישון, הבנות עשו יצירה או שיחקו ואני חזרתי לפגישות הזום בעבודה.
את שעה 18:00 בערב שריינו לשעה משפחתית ושיחקנו כולנו במשחקים בגינה או במשחקי קופסא.
במבט לאחור (למרות שעדיין לא נגמר סופית) לא הייתי מוותר על זמן הסגרים. היו זמנים קשים, היו זמנים מטורפים. פתאום באמצע שיחות זום הילדים הגיעו כי נתקע להם משהו, ירד להם דם, או סתם כי התחילו לריב, וזה קרה אפילו עם הקודקודים הגבוהים ביותר בעבודה. הבת האמצעית הפריעה לי בזמן שהסמנכ"ל דיבר איתי כי נתפס לה משהו בשער והתחילה לבכות, אז אין ברירה נאלצתי לעזוב הכול וללכת לעזור.
ליום המורכב ממילא תוסיפו עוד שני דברים שרק סיבכו את העניין:
1. כמו שאתם יודעים אני חבר מועצה בחריש –
מעבר לחובות העבודה, היו גם פגישות ושיחות זום באמצע היום בנוגע להחלטות שצריך לקבל ברמה העירונית. הבהרתי לעובדיי המועצה שאני לא יכול להגיע בשעות הבוקר למועצה ולהשאיר ילד בן שנתיים לבד בבית. כל הפגישות במועצה נדחו לאחר הצהריים וימים רבים מצאתי את עצמי במועצה או בזומים בשעות לא שעות.
לצערי, בגלל המגיפה הפסדתי מפגשים רבים שהיו חשובים לי והיו יכולים לקדם את הדברים המעניינים אותי. ויתרתי על מפגשים בנושא איכות הסביבה ועל הפגנות בחריש (למשל למען הלהט"בים ונגד אנשים המבצעים מעשים מגונים).
2. כעובד באגף הנדסה של חברת YES, העבודה שלי יכולה להיות בשעות לא סטנדרטיות, אני צריך להיות זמין 24/7 כדי לטפל בתקלות ובטח בתקופה של סגר כשאי אפשר לצאת מהבית, המנויים שלנו מצפים שלפחות הטלוויזיה תעבוד…
אז אם לסכם את השנה האחרונה, היא לא הייתה לי קלה. אבל כאדם החזיקה אותי המחשבה על החיים עצמם. במגפה הזו נפטרו בישראל כ -6,000 איש. היו ימים שנפטרו בהם קרוב ל-80. הייתי המום מכך שזה לא הפריע להרבה אנשים. הרבה מהנפטרים היו אנשים בריאים קודם לכן וצפויות היו להן עוד שנים של פעילות פורייה.
האמת, שהייתי מעדיף שכל התושבים יכעסו עלי שמוסדות החינוך או העסקים אינם נפתחים ולא שתושב אחד יכעס עלי כי קרוב שלו נפטר בעקבות החלטה שקיבלתי, לצערי בממשלה לא תמיד השכילו להבין את זה.
מודע לכך שאנשים איבדו את עבודתם בעקבות ה"קורונה הכלכלית" וחושב שהממשלה הייתה צריכה לפצות על כך בצורה יעילה והולמת יותר. באופן אישי השתדלתי לתרום כספים רבים במהלך השנה הזו, בחגים, במבצע תיק לכל ילד ובהרבה פרויקטים נוספים.
ראיתי את עצמי כאחד שחייב להוות דוגמא ולאורך כל הזמן הסתובבתי עם מסיכה, אפילו לזרוק זבל, הכל כדי לשמש דוגמא אישית ולשמור על ההנחיות (בניגוד למנהיגים רבים במדינה שלא עשו את זה מספיק, הן מהימין והן מהשמאל).
מאחל לכם בעיקר בריאות, כי בלעדיה החיים אחרים לגמרי, ומייחל שהתקופה הזו תסתיים ונוכל כבר להיפגש, ללחוץ ידיים, להתחבק ולחזור לחיים החופשיים שכולנו מתגעגעים אליהם.
ממשיך לקרוא לכם מפה לשמור על ההנחיות, ואם עדיין לא עשיתם זאת – לכו להתחסן!! זו הדרך היחידה לצאת מהמעגל הנוראי הזה.
גיל

כותבים

השאר תשובה

Please enter your comment!
Please enter your name here