מרוקו

0

מרוקו
בחודשים האחרונים, נחתם חוזה שלום בין ישראל למרוקו, ולרגל יום העצמאות המרוקאי שחל ביום ה- 02 למרץ אני כותבת את הכתבה.
מרוקו היא מדינה בצפון אפריקה. מדינה "פינתית" היושבת לחופי האוקיאנוס האטלנטי מצד אחד ובכניסה לאגן הים התיכון לחופי הים התיכון למול מייצר גיברלטר מהצד השני. מדינה הטובלת בניגודיות. ממדבר רחב ידיים ואכזרי, סהרה, להרי האטלס הגבוהים והמושלגים. מארץ חומה ועד נאות מידבר ירוק ומפלים שוויצרים. מבתי חימר בקאסבות ועד הווילות המפוארות בערים. שווקים צבעוניים של תבלינים ריחניים. מרוקו היא מדינה מיוחדת.

מרוקו, הערבים קוראים לה גם בשמות אל מע'רב או אל – ממלכה אל – מע'רב. מהסיבה שהיא נמצאת בצד המערבי של צפון אפריקה.
מרוקו היא מונרכיה חוקתית, בראשה עומד מלך, מוחמד השישי. שהוא הנצר ה- 22 לשושלת העלווית השולטת במרוקו (אין קשר לעלוויים הסורים). ראש הראשות המבצעת ובראש הממשלה עומד סעד א- דין אל – עות'מאני, מהמפלגה האסלמיסתית PJD.
עיר הבירה במרוקו היא ראבט, בנוסף, יש עוד ארבע ערים, אשר הן ערים מרכזיות במרוקו, קזבלנקה, פאס, מכנס, מרקש. ערים אילו נקראות גם ערי מלוכה. בהן ישבו המלכים של מרוקו בעבר, היום בכל עיר יש ארמון מפואר של המלך מוחמד השישי.
במע'רב מדברים מספר שפות, השפות הרשמיות הן ערבית, תמאזיע'ת, תשליחית, תר'יפית ברברית, אך הצרפתית תפשה את המקום כשפה רשמית וגם אותה תשמעו הרבה במרוקו. גם הספרדית מצויה ברחובות של טאנג'יר ואגדיר.
האוכלוסייה במרוקו מונה כ- 36,000,000 תושבים, 45% הם עד גיל 24. שטח הממלכה הוא יותר מ- 700,000 קמ"ר. הדת השלטת במרוקו זו האסלאם הסוני. 99% הם סונים, 1% נוצרים, וכ- 2,500 יהודים חיים במרוקו. הקבוצות האתניות אשר מרכיבות את החברה המרוקאית – ערבים אמזיע'ם/ ברברים.

היופי הטבעי של ארץ הניגודים הזו וגיוון התרבויות בשילוב של עושר קולינארי, מושך תיירים רבים אל המדינה הזו. הרבה מאוד שנים, גם כאשר לא היו יחסים עם הממלכה המגרבית, ישראלים רבים טיילו ללא חשש במרוקו.
במרוקו חיים שי קבוצות אתניות, הברברים (על הברברים אכתוב כתבה נפרדת) והערבים. הברברים הם התושבים המקוריים של מרוקו. הם חיים לרוחב צפון אפריקה, ממרוקו, אלג'יריה, תוניסיה ולוב. הברברים הם התושבים המקוריים של מרוקו, תרבותם המסורתית מיוחדת ומאוד מיתית.
מרוקו קבלה את העצמאות מצרפת בשנת 1956. עד אז מרוקו היתה מעוזה הכמעט אחרון של צרפת הקולוניאליסטית. במלחמת העולם השניה, זכורה מהסרט הענק "קזבלנקה", עם המפרי בוגרט הענק ואינגריד ברגמן האגדית, אשר מספרים את סיפורה של מרוקו בימי המלחמה, כאשר צרפת היתה תחת משטרו של וישי.


העלייה הגדולה מהמגרב, היתה לאחר מלחמת העולם השניה וקום המדינה, אנשים עזבו במרוקו חיים שלמים, רכוש ומשפחה ועלו לארץ. המוסד שהיה הגוף אשר העלה את העולים החדשים ממרוקו. בספינות רעועות ונמל שבמרסי שבצרפת, ומשם במטוסים לארץ ישראל.
לאחר שמרוקו קבלה עצמאות, נאסרה העלייה לארץ באופן פומבי, אך היהודים לעלות לארץ, נאלצו לעזוב את בתיהם במרוקו בחשאי ויצאו בספינות אל חופי ספרד ומרסיי ומשם לארץ. אחד הסיפורים הכואבים והמפורסמים שהעלו את יהדות מרוקו לכותרות של אותם ימים, היה סיפור "ספינת אגוז". סיפורם של צעירים יהודים אשר פעלו לעלות לארץ בשנת 1961. המוסד שכר ספינה בספרד, אשר היה עליה להוציא קבוצה של יהודים מחוף אל חוסיימה שבמרוקו אל הנמל שבג'ברלטר.
בלילה שבין ה- 10 ל- 10 בינואר 1961 יצאה הספינה מהיעד בפעם ה- 13 שלה לכיוון ג'ברלטאר, עלתה על שירטון וטבעה. בספינה היו 44 נוסעים, ברובם היו ילדים. נמצאו 22 נספים, הם קבורים הים בהר הרצל בירושלים. שאר הנספים לא נמצאו עד היום. יחד עם הנספים היה איש המוסד חיים צרפתי אשר היה מהמלווים של הספינה.
זהו סיפור אחד מתוך תרבות מפוארת של יהדות מרוקו.
היום אחרי הסכם השלום, מרוקו תמשיך לארח את הישראלים ואת היהודים.
וכמו שהמרוקאים אומרים, "תרבחו ותסעדו" באקטואליה של היום, לפני הפסח.
חג פסח כשר לכולם.

כותבים

השאר תשובה

Please enter your comment!
Please enter your name here