כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה

0
משנכנס אדר מרבין בשמחה

חברים יקרים,

מהי שמחה? האם אפשר לצוות עליה?

כבו את הטלוויזיה, סגרו את העיתונים. חודש אדר הגיע (היום ומחר), וזה זמן למסע בעקבות השמחה.

רבי נחמן (ההוא מברסלב, שקבור באומן) סבל ממניה דיפרסיה. הוא היה נתון לתקופות ארוכות של דיכאונות מאוד קשים ולאחריהם רגעי אושר עילאיים.

והנה הוא, דווקא הוא, אותו "בעל היסורים", כפי שכינה אותו הרב אברהם גרין, היה זה שתבע מעצמו ומאיתנו לשמוח תמיד!

זו לא סתירה ולא צביעות. ככה זה עובד תמיד: אדם מנחיל לאחר את המתנה הרוחנית הבאה ממצוקותיו.

"טבע האדם" – הוא לימד – "למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות, מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא ייסורים. על כן צריך להכריח את עצמו בכוח גדול להיות בשמחה תמיד" (רבי נחמן).

משחר החשיבה האנושית חיפש האדם את האושר והשמחה. תעשיות שלמות בנויות על הכמיהה לקצת שמחה.

הסוד הוא שיש שני סוגי שמחה – שמחה התלויה בדבר ושמחה שאינה תלויה בדבר.

שמחה התלויה בדבר באה כאשר קורה משהו משמח, כשיש סיבה טובה לשמוח. זה נפלא וזה כיף גדול כשיש על מה לשמוח. אלא שזה מצב תלותי – השמחה תלויה במשהו שיביא אותה.

המשנה שלעיל נשמעת על פניו כמו שמחה התלויה בדבר, כי היא קשורה ישירות לעונות השנה ולנרטיב ההסטורי שלנו: חודש אדר הוא חודש האביב. קל לשמוח בו, הכל פורח, ירוק ואופטימי. חודש אב הוא חודש לוהט. הכל בו מתייבש וקמל. היסטורית, זהו חודש החורבן.

ולי ברור שלבריאה יש תוכניות הרבה יותר גדולות ונצורות עבורנו מאשר לטלטל אותנו על גבי גלים של מצבי רוח! ההזמנה היא לא רק לשמחה, אלא לשמחה שאינה תלויה בדבר.

אבל פה המסע שלנו מסתבך מאוד. שהרי טרם התגלה השביל אל השמחה שאינה תלויה בדבר.

ולא בכדי. השביל שלה איננו מופיע במפות החיים שלנו.

אל תחפשו אותה בתורות של"חשיבה חיובית", שהרי גם זו שמחה התלויה בדבר (תלויה במציאה של משהו חיובי…).

שמחה שאינה תלויה בדבר הינה אחרת. היא שקטה, פשוטה בתכלית הפשטות, עמוקה ומלאת חיות.

זו שמחה על עצם ההיות ("הנני", בשפת התורה).

"עבדו את ה' בשמחה, באו לפניו ברננה" (תהילים ק, ב) אומר המשורר הלאומי הראשון שלנו.

וכשהוא רקד ופיזז לפני ארון הברית, אשתו, מיכל בת שאול, הביטה בו מהחלון ולעגה. לא יאה לו למלך לרקוד ולפזז ולעשות מעצמו צחוק בפומבי.

והוא ענה לה (במילים שלי…): מיכל יקרה, את, כמו אביך, התבלבלתם. חיברתם קו מקשר בין שמחה לבין מעמד ופוזה. אגו מרחיק את השמחה שאינה תלויה בדבר!

אז איך בכל זאת???

הגמרא מסבירה: "איזו היא עבודה שבשמחה…? הוי אומר: זו שירה"! (בבלי, ערכין י"א).

ומדוע דווקא שירה?

רבי נחמן עונה: "דע, כי כל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד… ועל כן דוד המלך, עליו השלום, שהיה יודע נגן, על כן היה רועה" (ליקוטי תנינא, ס"ג).

לכל אדם יש ניגון מיוחד – והוא מקור השמחה שלו. על ידי השירה יוצא הניגון הייחודי של האדם – זה המתנגן בחדרי ליבו – מן הכוח אל הפועל, זורם מתוכו אל העולם!

השמחה שאינה תלויה בדבר לעולם אינה באה מבחוץ. שמחה הינה השירה שבוקעת מ"הנשמה" שבנו, מהניגון של הלב. של הרועה הפנימי.

"אם גם ראשינו שח ועצב סובבנו,
הבה ונתלקח מן השמחה שבנו…,
הלילה יגאל כל מי שנשמה בו".
(יעקב אורלנד)

היש עבודה רוחנית נעלה מזו?

היום ומחר ראש חודש אדר. וזו הזמנה לעבוד על שריר השמחה. חדרי הכושר סגורים בעת הזאת, אבל חדר הכושר של השמחה איננו נסגר לעולם.

שבת שלום וחודש טוב.

כותבים

  • הרב אלישע וולפין, רב קהילת Veahavta - קהילת ואהבת בזכרון יעקב. בקהילת ואהבת אנו חוגגים את היהדות תוך פתיחות, שוויון בין המינים, כבוד לכל אדם באשר הוא ומחויבות להלכה מתפתחת ברוח התנועה המסורתית.

השאר תשובה

Please enter your comment!
Please enter your name here