פורים ופרשת תצוה – תורת המשחקים

0
הבל הבלים

חברים יקרים,

בשנים האחרונות בכלל, ובימים אלה בפרט אני מוצא את עצמי מסנן את המילים, "הכל שקר… העולם הזה הוא שקר אחד גדול".

בין השמשות עכשיו – בין השמש של חג הפורים לשמש של השבת, שבת פרשת תצווה. והשמש שבין פורים לפרשת תצווה, היא מתעתעת ושקרית. ובשבוע הבא, עם פרשת עגל הזהב, ליקוי המאורות יגיע לשיא חדש.

אבל זה לא רק היום, ולא רק השבת. כבר הרבה זמן אני מרגיש, שענן השקר מסתיר את אור האמת, ששוב יש "תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם".

אבל, כמו שאמר קהלת, "הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל…. אֵין כָּל-חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ". הכל היה הבל ושקרים בארמונו של שלמה והכל הבל ושקרים בבלפור היום.

והנה, בין פורים לפרשת תצווה, אנחנו מגלים שגם בארמונו אחשוורוש הכל הבל ושקרים, והנורא מכל, שההבל לא פוסח אפילו על המשכן הקדוש, שבפרשות אלה ממש אלוהים מצווה את משה.

מגילת אסתר – הלא היא מגילת ההסתר – כל כולה תככים, תחרויות יופי, שכרות, מזימות, שקרים, אגו וכבוד. ההסתרה במגילה כל כך גדולה, שאפילו אלוהים – סמל האמת הטהורה – איננו מופיע בה. אפילו לא פעם אחת!!!

פרשת תצווה – עם חמש מחלפות הבגדים שעל הכהנים להחליף בין פעולה לפעולה שיהיה עליהם לעשות במשכן ובמקדש – עוסקת בגרדרובה, בכיסויים, במראה החיצוני, בסטטוס ובגינוני כבוד.

גם פורים וגם פרשת תצווה עסוקים בבגדים, באגו ובכבוד:

במגילת אסתר: וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים וְהִלְבִּישׁוּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר וְקָרְאוּ לְפָנָיו, "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ" (אסתר ו, ט).

בפרשת תצוה: וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת־אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת־בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ־לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן. וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי־קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת… וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי־קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ־לִי (שמות כ"ח, א-ד).

אלוהים, מה אתה מתעסק בבגדים??? מה אכפת לך מה בני אדם לובשים??? ואם כבר, למה לא ציווית אותנו על פשטות??? ובמיוחד לכהנים שאמורים לשרת אותך בקודש??? אם הם לא יהיו דוגמה ומופת לענווה, מה הפלא שגם בירושלים היום עסוקים כל כך בשקר החן והבל היופי?

אם הבודהיסטים קוראים לעולם הזה עולם האשליה ("מאיה") היהודים קוראים לעולם הזה עולם השקר. כשאדם מת, אומרים שהוא עבר לעולם האמת – עולם שהוא נטול אגו וגינונים, והכי חשוב, נטול בגדים וכיסויים! לכן המת נקרא "נפטר" – הוא פטור מהבלי השקר של העולם.

אז מה עושים? עד שנשוב אל "עולם האמת" – העירום והטהור, החף מכל גינוני כבוד – איך עלינו לחיות את חיינו עם הידיעה שהכל שקר, שהכל הבל הבלים?

האמת היא שאני ממש לא יודע! הרי גם אני נטוע בעולם השקר, כמו כל אחי ואחיותיי. גם אני קצת בלפור.

אבל אז אני מזכיר לעצמי שהפרשה השבוע היא פרשת תצווה, שבגדי הכבוד הם מצווה אלוהית. ואני מזכיר לעצמי שגם את הבגד המיתולוגי הראשון תפר אלוהים.

בסיפור הבריאה שלנו כתוב, "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ" (בראשית ב, כ"ה). וכדי לרמוז על הבאות, בפסוק הבא כתוב, "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהִים" (בראשית ג, א). מעניין הקשר בין ערום וערמומי… הבגדים מופיעים רק אחרי הסאגה של עץ הדעת טוב ורע. "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם, וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת" (בראשית ג, ז). ואחרי שאלוהים מעניש אותם נאמר, "וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם" (בראשית כ, כ"א).

בני האדם תופרים בגדים מעלי תאנה, אלוהים עושה כתנות עור!

אז כן, העולם הזה במהותו הוא עולם של כיסוי, עולם של הסתרה, אפילו העור שלגופנו (שזו אחת הפרשנויות ל"כָּתְנוֹת העוֹר").

וההסתרה? הסתרה של מה?

המילה "עולם", כזכור, היא מלשון היעלמות. היעלמות האור האלוהי. היעלמות האמת האלוהית. הבריאה עצמה היא היא הסתרה פיזית של האמת הטהורה – האמת נטולת הפוזות, נטולת הכיסויים והבגדים.

לכן, זו הסתרה של האור האלוהי הטהור.

ולמה הסתרה?

כי נדרשת הסתרה מסוימת של האור בכדי לראות אותו!

כשם שלא ניתן להביט אל אור השמש, על אחת כמה וכמה לא ניתן לראות את האור האלוהי.

בשבוע הבא יאמר אלוהים למשה בהר סיני: "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי, כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שמות ל"ג, כ).

גם במגילת אסתר – כאמור, מגילת ההסתרה – יש לכך ביטוי: אחשורוש דורש שהמלכה ושתי תבוא לפניו עם כתר מלכות לראשה – רק כתר מלכות! ללא בגדים! אבל ושתי ממאנת. הכל בעולם מכוסה בלבוש, היא רומזת לו. "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי, כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי".

וההסתרה הזאת קריטית. היא נועדה לכסות את האמת המסנוורת, אמת שאם באמת נדע אותה, כל המציאות הזאת, שנקראת "חיינו", תיעלם!

ומה היא אותה אמת מנסוורת?

האמת הטהורה היא ש… שהכל אחד! שהאור האלוהי אחד הוא. שכולנו אחד. האמת היא שאין באמת אני, אין אתה, את, הוא, הם… אין מרדכי, המן… הכל אור אלוהי אחד.

אחת ממצוות הפורים היא לשתות לשכרה, לטשטש את החושים, "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי!" (תלמוד הבבלי, מסכת מגילה ז, ב).

בעולם האמת אין הבדל בין מרדכי להמן. כי אם הכל אחד, איך ייתכן הבדל ביניהם?

המנטרה העברית הרי היא, "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹהֵינוּ, ה' אֶחָד" (דברים ו, ד). אומרים את זה כל לילה לפני שהולכים לישון – לפני שנפרדים מעולם ההפרדה של הערות וגולשים אל העולם המעורבב של החלום – ואומרים את זה שוב על ערש דווי – לפני שנפרדים סופית מעולם השקר ושבים אל עולם האמת, עולם האחדות.

אז למה צריך את עולם השקר? למה היה צריך לברוא את העולם הזה???

כי בעולם האמת אי אפשר לשחק! כן, כן! כשהכל אחד אין עם מי לשחק. צריך הרי שניים בשביל לשחק. צריך שניים לפחות כדי לראות האחד את השני. אם הכל אחד, מי יראה את האור. האור הרי לא יכול לראות את האור של עצמו.

ואולי כל הסיפור התנ"כי – מהבריאה ומאדם וחוה (שהוא הסיפור הראשון בתנ"ך), ועד אסתר, ושתי, מרדכי, אחשוורוש, המן וזרש (הספר האחרון בתנ"ך, מבחינה "היסטורית") – נועד לאפשר לנו פשוט לשחק! לראות "האחד" את "השני" ואת "השנייה" ולהתפעל זה מזה וזה ומזו! (כי אין באמת "אחד" ו"שני" ו"שנייה" בעולם האחדות…),

אולי בשביל זה האור האלוהי התכסה בלבושים ובבגדים – הוא רצה פשוט לשחק, רצה להתפעל.

אלוהים רצה לדעת את עצמו. להביט במראה ולראות איך הוא נראה… ולכן הוא נטע בגן העדן את "עץ הדעת" – עץ השקר של הטוב והרע.

אז חברים, אני חושב שיש לנו תשובה!

העולם הזה – עולם השקר, הלבוש, הבגדים והבגידה, עולם "הכסף, הכבוד והכוח", עולם שכולו שושן הבירה – הוא מגרש משחקים אחד גדול.

אלוהים לא באמת נעלם. הוא פשוט משחק. משחק במחבואים. משחק עם עצמו. הוא מסתתר מתחת לגרדרובה מהודרת – מתחפש לבני אדם, לבעלי חיים, לעצים ולאבנים – והוא יוצא לחפש את עצמו.

איך ייראו חיינו אם נבין שהמציאות שלנו היא משחק? משחק מחבואים? וכל תכליתו למצוא האחד את השני, ולהתגלגל מצחוק כשאנחנו נזכרים שכולנו אחד, שהכל אחד?

זהו, כבר לא צריך לחכות שנגיע לעולם האמת. אפשר לדעת שהאמת ממילא מסתתרת לה מתחת לבגדים – מתחת לכתנת העור שלנו.

מעתה אל תאמרו עוד "עולם השקר" או "עולם האשליה", אלא "עולם המשחקים".

והתורה? הלא היא תורת המשחקים.

איינשטיין טעה בגדול: אלוהים כן משחק בקוביות!

ועל כך שורר טשרניחובסקי, "שחקי שחקי על החלומות".

אז צאו לשחק, כי לזה נבראתם!

חג פורים שמח ושבת שלום,

כותבים

  • הרב אלישע וולפין, רב קהילת Veahavta - קהילת ואהבת בזכרון יעקב. בקהילת ואהבת אנו חוגגים את היהדות תוך פתיחות, שוויון בין המינים, כבוד לכל אדם באשר הוא ומחויבות להלכה מתפתחת ברוח התנועה המסורתית.

השאר תשובה

Please enter your comment!
Please enter your name here