פרשות ויקהל-פיקודי: סוד הפאשיה

0

חברים יקרים,

מהו הדבר שמרגש אותכם במיוחד בבריאה? שקיעה כתומה בים התיכון? נוף בראשיתי מופלא? צחוק של ילד? אהבה? טוב לב ספונטני? חכמה?

הדרשה הבאה היא התשובה שלי לשאלה הזאת.

ספר שמות מגיע השבוע אל סיומו, כשהמבנה הנייד והפלאי הזה, הנקרא משכן – שבו אנו עוסקים כבר חמש פרשות שלמות – סוף כל סוף עומד על כנו. ומעתה תשכון בו הנשמה האלוהית והיא תלווה את בני ישראל במסעם האפי אל הארץ המובטחת.

מבנה נייד פלאי, שבו שוכנת נשמה אלוהית…

מזכיר לכם משהו?

מנחם שטיין, ההיסטוריון וחוקר המקרא הדגול, שנרצח בשואה, מסביר שלא בכדי זכה המשכן לחמש פרשות שלמות. בבהירות מופלאה הוא מסביר כיצד המשכן היה בעת ובעונה אחת מיקרוקוסמוס של העולם ושל האדם.

מיקרוקוסמוס של העולם:
“בשעה שאמר הקב”ה למשה עשה לי משכן… הראה לו הקב“ה אש אדומה, אש ירוקה, אש שחורה, אש לבנה ואמר לו עשה לי משכן” (פסיקתא דרב כהנא, פיסקא מ'). מה ענין ארבעת מיני האש הללו? והנה פילון מתאר בספרו “חיי משה” את בנין המשכן וכליו ובגדי כהן גדול באופן שהם מסמלים את הקוסמוס כולו. וכך היו היריעות והפרוכת ממיני ארג שונים, המזכירים בצבעיהם את ארבעת היסודות, אש, רוח, מים עפר… גם בגדי כהן גדול היו מזכירים בצבעים שלהם את ארבעת היסודות, וממילא את כל הקוסמוס המורכב מהם…
מיקרוקוסמוס של האדם:
בפרקי ר' אליעזר פרק י“א מתוארת בריאת האדם במלים: “התחיל לקבץ את עפרו של אדם הראשון מארבע פינות הארץ, לבן, שחור, אדום ירוק”. המקום הסתום הזה מקבל הארה מלאה מתוך דברי פילון, הוא אומר בספרו על בריאת העולם סעיף קמ”ו, שאלוהים השתמש בכל ארבעת היסודות בבראו את אדם הראשון ונטע בו סגולות המקרבות אותו אל העולם הגדול…. ובכן האדם הוא עולם קטן (מיקרוקוסמוס). רעיון זה מונח כנראה גם ביסוד דברי ר' מאיר בתלמוד הבבלי, מסכת סנהדרין ל“ח ע”א: “אדם הראשון מכל העולם כולו הוצבר עפרו”…
כללו של דבר, בדרוש על האדם והמשכן משתקפת שאיפה משותפת אחת… העלאת ערך האדם וערך בית המקדש למדרגה קוסמית ואוניברסאלית… "הנפש בתוך הגוף כנגד מזבח הקטורת בתוך המשכן" (מדרש תדשא פרק י"א)…. (https://benyehuda.org/read/17740)

אם הייתי מבקש מכם לדרג בסדר יורד את איברי האדם, מהחשובים ביותר לחשובים פחות, הייתם בודאי שמים את המוח והלב בראש הרשימה, ואחריהם את הריאות, הכליות, וכן הלאה. אבל איבר אחד מסוים לא הייתם מזכירים כלל! עד לאחרונה גם ספרי האנטומיה לא הרבו לעסוק בו, בעיקר משום שלא הבינו את תפקידו. רק בשנים האחרונות הוא זוכה למחקר ולפרסום: הפאשיה!

הפאשיה היא רקמת החיבור בגוף. כבר זמן רב יודעים שהיא מקיפה את הגוף כולו ואת כל איבריו, ויודעים שיש לה תפקיד הגנתי חשוב. אבל מה שפחות ידעו, זה שהפאשיה מהווה גם רקמת תקשורת בין האיברים, היא מעבירה "מסרים" בין חלקי הגוף השונים.

הפאשיה, למעשה, שומרת על האחדות של האורגניזם, על הכוליות שלו. הפאשיה עוסקת בשלם. במובן מסוים היא הדבק שמחזיק את הכל ביחד.

לא בכדי האדם המערבי לא הכיר את התפקיד המסוים הזה של הפאשיה. הוא הרי חושב על חלקים – הלב, המוח, הריאות וכן הלאה. את הכוליות הוא פשוט לא ידע לראות, ולכן היא גם מעולם לא עניינה אותו

וזו טעות חמורה ביותר!

לא, זו לא טעות, זו טרגדיה! זהו האסון של האדם המודרני.

אני מבקש להציע שהמסתורין הגדול ביותר – שהוא גם הדבר שמרגש אותי במיוחד בבריאה – הוא רקמת החיבור. רקמת החיבור של הכל. הפאשיה היא כמובן רק ביטוי אחד שלו.

שהרי מה מושך אלקטרון לפרוטון ויוצר אטום? מה מחבר אטום לאטום ויוצר מולקולה? מה מחבר מולקולה למולקולה ויוצר חומר? מה מחבר חומר לרוח ומאפשר חיים?

אל תגידו "הכוח האלקרטו מגנטי", או "כוח המשיכה" או סתם "פלוס ומינוס"… את זה אני יודע. אבל מהו הכוח הזה? מהו הכוח המחבר בין דבר לדבר?

בהיעדר מילה אחרת, התורה קוראת לכוח החיבור "חכמת הלב". חכמת הלב היא היא חכמת החיבורים.

הביטוי "חכם לב" מעסיק אותי ומרגש אותי כבר שנים.

שימו לב, לא אמנים ולא אומנים מבצעים את המלאכה – מחברים בד לבד, חוט לבד וכן הלאה – אלא חכמי וחכמות הלב.

העם הוזמן להביא את חומרי הגלם למשכן – את החומרים הנפרדים – וחכמי וחכמות הלב הוזמנו לחבר מהחומרים הללו את המשכן ואת כל כליו:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־צִוָּה ה' לֵאמֹר. קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה', כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה' זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת, וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן [ועוד רשימה ארוכה של חומרים]… וְכָל־חֲכַם־לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוָּה ה': אֶת־הַמִּשְׁכָּן אֶת־אָהֳלוֹ וְאֶת־מִכְסֵהוּ אֶת־קְרָסָיו וְאֶת־קְרָשָׁיו אֶת־בְּרִיחָו אֶת־עַמֻּדָיו וְאֶת־אֲדָנָיו, אֶת־הָאָרֹן וְאֶת־בַּדָּיו אֶת־הַכַּפֹּרֶת וְאֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ [ועוד רשימה ארוכה של כלי קודש ובגדי שרד לכהנים]… (שמות ל, ד-י"ב).

הגיע הזמן לשינוי עמוק בראייה שלנו ובתפיסת העולם שמנחה את התרבות האנושית מקדמת דנא. אם נצליח בכך, הכל ישתנה!

כי הפלא הגדול לא טמון בדברים השונים, אלא בחיבור שביניהם.

החל מהחיבור המופלא בין תת-החלקיקים, שעוד לא ממש הצלחנו לראות, היוצרים את האלקטרון והפרוטון, אשר ביחד מרכיבים את האטום. המשך בחיבור בין אטום לאטום, היוצרים מולקולה, וכלה ביחסים שבין אדם לחברו, באקולוגיה העדינה והמורכבת של העולם שלנו ובקשר הלא ברור בכלל בין כל הגלקסיות שביקום האינסופי.

איך לעזאזל הכל מחובר, תומך האחד בשני, בונה ומתקיים באופן הרמוני כל כך?

מי שיודע להפריד, לפרק ולפצל הוא חכם, אולי אפילו חכם מאוד – "גאון" – אבל הוא לא חכם לב!

היקום, העולם, המשכן, האדם, החברה, האנושות וכל הבריאה כולה, קיימים בזכות רקמת חיבור בלתי נראית, מסתורית, עלומה ומופלאה. התורה, כאמור, קוראת לרקמת החיבור הזו חכמי וחכמות הלב.

משרד החינוך עוד לא שמע על זה. אבל זו לא אשמתו. הוא שיקוף מושלם של המצב התודעתי הכולל של בני האדם המקסימים שמרכיבים אותו. וכשאנחנו נדע שרקמת החיבור המסתורית היא לא פחות חשובה מהדברים הגלויים והנפרדים שמסתובבים סביבנו, גם משרד החינוך יכניס את חכמת הלב לתכנית הלימודים.

שבת שלום,

כותבים

  • הרב אלישע וולפין, רב קהילת Veahavta - קהילת ואהבת בזכרון יעקב. בקהילת ואהבת אנו חוגגים את היהדות תוך פתיחות, שוויון בין המינים, כבוד לכל אדם באשר הוא ומחויבות להלכה מתפתחת ברוח התנועה המסורתית.

השאר תשובה

Please enter your comment!
Please enter your name here